לא יכולה לישון
אם יש דבר אחד שלמדתי, הוא ששמיכה סרוגה בצורת סנפיר כנראה תביא לי טראפיק לבלוג. גם אם היא לא תביא לי טראפיק , יש לי שמיכה סרוגה בצורת סנפיר
נעים מאד, אני ליאורה וב7 שנים האחרונות אמא שלי חיפשה טייטל לעבודות השונות שהיו לי, מהקמת מערכי מתנדבים, לריכוז פרוייקטים חברתים, עבודה מול שווקים ויוזרים במדינות עם טיסות צ׳ארטר מישראל(לא שאני טסתי אליהן, אבל אני לא ממורמרת בכלל.. היטק הם אמרו) , לשליחות באוסטרליה ועוד כמה נקודות ציון בדרך. לצופה מהצד זה היה נראה שכל שנתיים החלפתי עבודה, לי כל הזמן היה ברור שמה שאני עושה הוא ״הובלת קהילות״ . אם עדיין לא שמעתם, ״קהילות״ הפכו להיות הנושא החם ובאז וורד התורן, למה? בעיקר כי זה נשמע טוב ויוצר ערך. אנחנו דור שאוהבים ערכים וכל הטכנולוגיה הזו שמסביבנו רק גורמת לנו לרצות להיות חלק ממשהו גדול יותר מאיתנו, להיות חלק ממשהו ערכי. ולכן קהילות
כבר מעל לשנתיים אני כותבת תוכן מקצועי בתחום הזה, בעיקר מתוך הטעויות שעשיתי לאורך הדרך, אבל לא היה לי אומץ ,עד היום, להכניס הכל למקום אחד. למה אתם שואלים?! למרות שאצל רוב האנשים הפחד היה מזה שלא יקראו את הבלוג, הפחד שלי הוא הפוך. מזה שתקראו את הבלוג ולא אצליח ליצור עבורכם ערך.
זמן הוא כנראה המשאב היקר ביותר שיש לכל אחד מאיתנו לתת, אם ב10 דקות שהקדשתם לקריאת הבלוג לא קיבלתם ממני ערך, ביזבזתי לכם את הזמן, זה הפחד שלי.
אבל האירוניה ...אוווו... האירונה...אחד הערכים החזקים ביותר שמובילים אותי בשנתיים האחרונות הוא מכשלונות אפשר רק לצמוח, מטעויות אפשר רק ללמוד, אבל צריך לנסות כדי להכשל, מה שאומר שצריך לעשות, לצאת מאזור הנוחות. איך אני שמטיפה לכל מי שרק מוכן לשמוע(וגם כאלו שלא, זה ערכים זה לא בשליטתי) לא אנסה, הכי נורא אצליח ואם לא תמיד יש לי במה בפאקאפ נייטס
אז ברוכים הבאים והבאות לבלוג שלי, פה אחת לכמה זמן אנסה לייצר עבורכם ערך. הבלוג הזה יעבוד רק אם אתם תיהיו חלק אמיתי ממנו, אני פה כדי להקשיב ולהבין מה חסר לכם, מה הייתם רוצים לדעת ובעיקר ללמוד.
הבטחתי לתת ערך ולכן אסיים את הפוסט הראשון במסקנה הכי חשובה שאי פעם תיהיה לי עבורכם. החיים האלו קצרים, לא צפויים ובעיקר דינמיים. אל תחכו שמשהו יקרה ,תעשו. אל תחמיצו הזדמנויות משפחתיות רק כי אולי יה סיכוי שתלכו לים בשבת, הים יהיה שם גם בשבת הבאה, החוויות המשפחתיות האלו, גם היום כשאני כבר ״גדולים״ הם אלו שמעצבות אותנו כל הזמן
והכי חשוב, אם עדיין יש לכם את הזכות להגיד להורים שלכם ולקרובים שלכם שאתם אוהבים אותם, תעשו את זה עכשיו, אל תחכו שהם יתקשרו ואל תחכו לפעם הבאה שאתם רואים אותם
זה קצת מורבידי מצידי לומר, אבל אתם תודו לי על זה
הערת שוליים- למה חסרות נקודות בטקסט? כי אני מתשמשת בפורמט חדש של וויקס שלצערי המאד רב עדיין לא מותאם לעברית ולכן אפשרות העריכה שלי מעט מוגבלת... מקווה שכולנו נשרוד את זה ביחד. יעל גרטל, הערה הזו הייתה מוקדשת לך
